גזר דין בתיק ת"ד 2154-04-11

הנאשם שלפני הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גרימת תאונה, נהיגה במהירות לא סבירה, נהיגה בקלות ראש או רשלנות וסטיה מנתיב נסיעה. כאמור בהכרעת הדין  הכביש היה רטוב  ובעיקול הדרך איבד הנאשם שליטה על רכבו, סטה לנתיב הנגדי, פגע במעקה הבטיחות, משאית  שנסעה בנתיב הנגדי ולא הספיקה לעצור פגעה ברכב הנאשם. נזקי גוף וחבלה של ממש נגרמו לנוסעים עם הנאשם וכן לנוסעת ברכב המעורב. 

בתאונות דרכים חומרת המעשה או המחדל של הנהג נבחנים לא רק לאור סוג העבירה שנעברה כי אם בעיקר לאור תוצאות התאונה, קרי, הנזק הגופני שנגרם למעורבים כתוצאה מהתאונה, לפיכך  יש וסטיה מנתיב יכולה להתבטא בעונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה קצרה,  פסילה על תנאי וקנס,  ויש ואותה עבירה יכולה להסתיים אף במאסר, אם ישנן פגיעות חמורות בנפש.  כמובן ש"לתבשיל" גזר הדין יש להוסיף גם את עברו התעבורתי של אותו נהג ונסיבותיו האישיות, שהרי הענישה היא אינדיווידואלית .

" ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר(ע"פ 212/79  פלוני נ' מדינת ישראל  פ"ד לד(2), 421).

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה מבקשת להשית על הנאשם עונש של פסילה בפועל שלא תפחת מ- 10 חודשים, פסילה על תנאי, של"צ משמעותי וקנס.

הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים, נוהג משנת 1996 ולחובתו 6 הרשעות קודמות ביניהן סטיה מנתיב נסיעה, נהיגה באור אדום - אי עצירה בקו עצירה וכן תאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש בגינה נשלל רשיונו של הנאשם והוטל עליו עונש של פסילה על תנאי של שלושה חודשים שהינו בר הפעלה בתיק זה.

המאשימה ציינה לטובת הנאשם שהינו קצין משטרה והתאונה התרחשה בעת שחזר מפעילות מבצעית. עוד ציינה המאשימה לטובת הנאשם כי הוא חובש ודאג לטפל בנוסע שנפצע עד שהגיע אמבולנס למקום.

באת כוח הנאשם  ביקשה לעניין תקופת הפסילה שלא למצות את הדין עם הנאשם . היא הדגישה בטיעוניה את העובדה שרוב הנסיעות שמבצע הנאשם הינם במסגרת עבודתו ופסילה לתקופה ממושכת תפגע באינטרס הציבורי.  משכך, היא ביקשה מבית המשפט להפעיל בחופף את עונש הפסילה על תנאי של שלושה חודשים שתלוי ועומד נגדו. עוד ביקשה שלא להטיל על הנאשם של"צ שכן עונש זה אינו מתאים עבורו בנסיבות תפקידו.

באת כוח הנאשם מדגישה כי הנאשם לא נסע מהר וכי מדובר בדרגת רשלנות לא גבוהה, טעות בשיקול דעתו של הנאשם. עוד ציינה כי יש להתחשב בכך שהנוסע אשר היה יחד עם הנאשם ברכב העיד בפנינו כי כיום מצבו הרפואי טוב והוא מוחל לנאשם על שארע והעיד לטובתו כי התאונה היתה בלתי נמנעת.

הנאשם ביקש להדגיש את העובדה כי כל הנסיעות שמבצע הינם במסגרת עבודתו. הוא ציין, כי שומר שבת ולכן כמעט ולא מבצע נסיעות פרטיות.

לאחר ששקלתי את כל הטיעונים לקולא ולחומרה  מצאתי לנכון לגזור את העונשים הבאים:

1.        תשלום קנס בסך 2,500 ש"ח אשר ישולם ב -5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/8/12.

2.        פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

הנאשם יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 1/9/12 .  על הנאשם חובה להפקיד רישיונו במזכירות ביהמ"ש שאם לא כן, מחד יהא פסול מלנהוג ומאידך תקופת הפסילה לא תיחשב אלא מיום הפקדת הרישיון. 

הנאשם מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

3.       מפעילה בחופף פסילה על תנאי בתיק 1767-07-08 מיום 21.6.09.

4.       פסילה מלקבל או מ ל החזיק  רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור  תוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין.

בהסכמת הצדדים, מזכירות תשלח גזר הדין בדואר רשום למשרדה של ב"כ הנאשם.